"כל אדם עלול לכעוס וקל הדבר, אולם לכעוס על האדם הנכון, במידה הנכונה, בזמן הנכון, במטרה נכונה ובדרך נכונה –זה אינו בתחום של כל אחד וזה לגמרי לא קל". (אריסטו)
מתי מתקנים פרוטוקול(ראה גם סע' 137+134 לחסד"פ)
א. כאשר אחד הצדדים לדיון –מגיש בקשה בכתב לבית המשפט.
ב. שני הצדדים מגישים בקשות לתיקון.
ג. בית המשפט מבקש תיקון.
ד. ניתן לבקש תיקון או תוספת שהושמטה בבקשה בע"פ, במועד הדיון בנוכחות הצדדים.
ה. תיקון של טעות דפוס, טעות כתיב, פליטת קולמוס, טעות בתאריך וכו', בפנייה לבית משפט בנוכחות הצדדים או בהסכמה בכתב משני המתדיינים.
ו. המועד לבקשה לתיקון –כל עוד לא עבר המועד החוקי לערעור (סע' 137 לחסד"פ).
חשיבותו של הפרוטוקול
הפרוטוקול משמש ראיה לכאורה למהלך המשפט (סע' 139 לחסד"פ), אך אין הוא ראייה מוחלטת.
בערעור באותו עניין–אין לטעון נגד דיוקו של הפרוטוקולואין להביא ראיות לכך, אלא ברשות בית המשפט שלערעור (ראה סע' 139 –סיפא).
כלל ברזל משפטי ואתי
תיקון פרוטוקול –בהסכמת הצדדים. מתנגד אחד הצדדים, או מבקש לשנות, להוסיף לתקן-מחייב הדבר דיון בפני השופט.
יש הבדל בין תיקונים מהותיים, לבין תיקונים שנובעים מטעות בהדפסה, טעות כתיב, תאריך שגוי, טעות סופר וכו'...וההבדל ביניהם ברור,לרבות ההשלכות.בכל מקרה כל טעות ואפילו הקלה ביותר חייבת להיות על דעת ובידיעת הצדדים.
הטיפול בפרשת אלשייך
לדעתי, השופטת הנמרצת פעלה מתוך "אידנא דריתחא" –שאמנם לא מצדיק את החריגה אבל אולי, אולי מסביר במקצת את הרקע.
אילו השופטת, היתה מיד סמוך למקרה,עושה הפעולות הבאות –התוצאה היתה שונה והביקורת היתה שונה.
א. מודה בטעות ומפרסמת הודעה ברוח זו.
ב. מזמינה את עו"ד המתלונן –לשיחה בלשכתה,מסבירה, חוזרת בה, הסיפור היה מקבל מפנה שונה וחיובי.
ג. זה לא בושה ולא פגיעה בכבוד –להודות במעשה חריג עקב נסיבות מיוחדות.
ד. חבל שהצדדים ובמיוחד השופטת –התחפרה בהגנה ולא ראתה את ההשלכות של האירוע.
התקשורת חוגגת ותוקפת
התקשורת בפרשה זו –ניזונה מהתקפה של לשכת עו"ד –כולל פטיציה מאורגנת של ראשי המחוזות.
במקום למזער את המקרה ולפנות לשופטת או נשיאת בית המשפט המחוזי –ולבקש בירור הנושא בנוכחות הצדדים –ההיפך נעשה.ואיפה הוועדה לקשר עם השופטים/בית משפט? למה לא הפעילו אותה?
שני הצדדים, הלשכה והשופטת –יצאו למלחמה,ממנה ניזונה התקשורת.
תפקידה של התקשורת בפרשה–היה אמנם לדווח, אולי גם ביקורת בונה ואולי לקחת צד בסכסוך, אך היא חרגה בהרבה מנושאים אלה, עד להתקפות אישיות בוטות שהיו מעבר לסקירה או ביקורת, דבר שיש בו כדי לפגוע באמינות המערכת ובבתי המשפט.
החלטת נשיא בית המשפט העליון השופט גרוניס
החלטת הנשיא גרוניס, בנסיבות המקרה, לא מתקבלת כראוי בציבור, במיוחד לאור עמדתו של נציב תלונות השופטים –השופט העליון אליעזר גולדברג.
אילו הדבר היה בידי–הייתי מעביר המקרה בנסיבותיו העכשוויות לדיון בפני וועדת משמעת לשופטים.
התוצאה–להערכתי, לאור מעמדה, הישגיה של השופטת שהיא מוערכת בחוגי ציבור עורכי דין, תקופת שיפוטה, הנושאים שטיפלה בהם בנמרצות, בידע, ביד חזקה ובאומץ רב, היה נגמר בעונש של אתראה, נזיפה ובכך היה מסיים את הסאגה המיותרת הזו.
המצב שנוצר עתה–משאיר פתח להמשך הוויכוח והמאבק וזה חבל –חבל מאד.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
